משנה: רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִתְעַבֵּר מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵירוּבִין וְאוֹמֵר עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח עֵירוּבִי הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי הַשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא הודו לו חכמים. בשני י''ט של ר''ה דקדושה אחת הן אבל בשני י''ט של גליות שתי קדושות הן וכדפרישית במתני' דלעיל ומתנה:
ועוד אמר ר' יהודה מתנה אדם על הכלכלה. פירות של טבל שיש לו מתנה ביו''ט ראשון של ר''ה ואומר אם היום חול תהא זו תרומה ומעשר על אלו ואם היום קדש אין בדברי כלום ולמחר אומר אם אתמול קודש והיום חול תהא זו תרומה ומעשר על אלו ואם היום קודש ואתמול חול כבר היא תרומה או מעשר מאתמול ואוכל הכלכלה המתוקנת ומשייר התרומה ולפי שאין מגביהין תרומות ומעשרות בי''ט הלכך צריך להתנות:
ולא הודו לו חכמים. דקסברי קדושה אחת היא והלכה כחכמים בשני י''ט של ר''ה דלאו משום ספיקא בלחוד הוא אלא מכח התקנה שקודם תקנת רבן יוחנן בן זכאי הוא דהוה שהתקינו שיהא נוהגין היום קדש ולמחר קודש כדאיתא בפ''ד דראש השנה וחדא קדושה אריכתא הוא:
מערב אדם שני עירובין לשתי הרוחות ואומר וכו'. כדלעיל בשבת ויו''ט הסמוכין:
מתני' ר' יהודה אומר ראש השנה שהי' ירא שמא תתעבר. שמא יעברו ב''ד הגדול לחודש אלול ויהיו שני ימים טובים ל' של אלול ויום ל''א שהוא א' של תשרי והוא צריך לילך בראשון לרוח זו ובשני לרוח אחרת:
תַּמָּן תַּנִּינָן. לָגִין שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם מִן הֶחָבִית מַעֲשֵׂר טוֹבֵל. אִם אָמַר. הֲרֵי זֶה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. הֲרֵי זוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. אִם אָמַר. הֲרֵי זֶה עֵרוּב. לֹא אָמַר כְּלוּם. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. רִבִּי חָמָא כַּר עֲקִיבָה מַקְשֵׁי. מַתְנִיתָה דְלֹא כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר. אֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא תַמָּן. בְּרַם הָכָא מִבַּחוֹל הוּא קָנָה לוֹ שְׁבִיתָה לִשְׁנֵי יָמִים. רִבִּי חַגַּיי בָעֵי. הָיָה עוֹמֵד בַּחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת וְאָמַר. תִּקָּנֶה לִי שְׁבִיתָה בַשַּׁבָּת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר קָנָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב לֹא קָנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְלָמָּה אֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. שֶׁכֵּן מְעָֽרְבִין לָאָדָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. 25b בְּרַם הָכָא וְהוּא רָאוּי לְעָרֵב מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. מְעָרֵב אֲפִילוּ בַּחֲמִישִּׁי בַשַּׁבָּת. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֵי אַתֶּם מוֹדִין לִי. שֶׁאִם עִירֵב בַּכִּכָּר בָּרִאשׁוֹן שֶׁהוּא מְעָרֵב בַּכִּכָּר בַּשֵׁינִי. שֶׁאִם אֲכָלוֹ בָּרִאשׁוֹן שֶׁהוּא עֵירוּב לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵירוּב לַשֵּׁינִי. הֲווֵי שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת הֵן. וְאִינּוּן מְתִיבִין לֵיהּ. אֵין אַתָּה מוֹדֶה לָנוּ שֶׁאֵין מְעָֽרְבִין לָאָדָם כַּתְּחִילָּה בְּיוֹם טוֹב. הֲווֵי קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אינון מתיבין ליה אי אתה מודה לנו שאין מערבין לאדם בתחלה ביו''ט. כלומר ביו''ט הסמוך לשבת אין מערבין לכתחלה בי''ט לשבת הוי משום דקדושה אחת היא:
תמן תנינן. בפ''ד דטבול יום:
לגין שהוא טבול יום. כלי שנטמא וטבלו אותו והוא טבול יום ומלאוהו מהחבית שיש בו מעשר טבל שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר ואמר ה''ז תרומת מעשר משתחשך וכלומר שהתנה שלא תחול עליו תרומה עד שתחשך כדי שלא תהא נפסלת בכלי שהוא טבול יום דבריו קיימין:
אם אמר ה''ז עירוב לא אמר כלום. משום דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא שהרי אף לכהן אינה ראויה עד אחר הערב שמש:
מקשי. נימא הך מתני' דלא כר''א דמתני' דידן:
דר''א אמר מערבין לאדם משתחשך. כצ''ל ולפי גי' הדפוס יש לפרש בתמיה וכי ר''א ס''ל אין מערבין לאדם משתחשך הא איהו קאמר מערבין לשני ימים לשתי רוחות וביו''ט אחר השבת או איפכא קניית העירוב להשני משתחשך הוא:
דברי הכל היא תמן. שאי אפשר לו לערב קודם שתחשך שמחוסר הערב שמש ואין כאן סעודה הראויה מבעוד יום ברם הכא מבחול שהוא ערב שבת או ערב יו''ט קנה לו שביתה לשני ימים ביום זה לכאן וביום זה לכאן ואע''ג דר''א ס''ל שתי קדושות הן ולא קני ליה ביה''ש דקמא לאידך מ''מ הא איכא הכא סעודה הראויה מבעוד יום ובכה''ג לכ''ע יכול הוא לערב מע''ש אותן שני עירובין לשני הימים ואומר דליקני ליה כל בין השמשות ליומיה דהאי וכן לאידך וכי אמרינן אין מערבין משתחשך בגוונא שאי אפשר לו לערב קודם שתחשך כהאי דטבול יום:
היה עומד בחמישי בשבת ואמר תקנה לי שביתה. במקום העירוב בבין השמשות של שבת מי נימא דלדעתיה דר''א דס''ל דמערבין לשני ימים הוא דמהני נמי הכא וקנה העירוב אבל לדעתייהו דרבנן לא קנה:
אמר ר' יוסה. לאו מילתא היא דאמרת שהרי למה אין מערבין לאדם מיו''ט לשבת שכן מערבין מע''ש לשבת וכלומר שמע''ש שהוא חול הוא דמערבין שחול הוא מכין לשבת ואין יו''ט מכין לשבת ברם הכא הואיל וראוי הוא לערב מבע''ש שהוא חול א''כ מערב אפילו בחמישי בשבת ואפי' אליבא דרבנן שהרי זהו חול מכין לשבת:
הלכה: פיס'. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִתְעַבֵּר כול'. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מְכַפְּלָה פְתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דָנָן חַמְייָן רַבָּנִן מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. מִשּׁוּם אַרְבָּעָה זְקֵינִים אָֽמְרוּ. הַנֶּאֱכַל עֵירוּבוֹ בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי זֶה כִבְנֵי עִירוֹ כַשֵּׁינִי. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְאַרְבָּעָה זְקֵינִים. רַב חַסְדַּאי בְעָא. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן אִיעֲבֲד לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. וָכָא אִיעֲבֲד לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מְכַפְּלָה פְתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דָנָן חַמֵיי רַבָּנִין מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָֽמְרָה. אִי אִידָא אִי אִידָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה היא הדא היא הדא. דתרווייהו דין אחד להן אלא דמ''מ קשיא דרב אדרב:
א''ל מן מה דאנן חמיין רבנן מדמיי לה. והן רב ור''א דאסרי בפתילה כמו בביצה:
אמר ר' מנא קומי ר' יודן מכפלה פתילה לגבי ביצה. בתמיה מה ענין לכפול ולדמות דין פתילה לדין ביצה דשאני ביצה דנולד הוי אבל פתילה וכן אינך הן הן עצמן שהדליקן על השבת אלא שכבו ונשתיירו השיריים:
רב חסדאי בעא מחלפא שיטתיה דרב תמן עבד לה שתי קדושות. דהא קאמר הלכה כארבעה זקנים והכא גבי שירי פתילה איעבד לה קדושה אחת דאיתפלגון שירי פתילה וכו' רב ור' חנינא תריהון אמרין אסור וקס''ד משום דדמיא לביצה שנולדה בשבת אסורה ביום טוב שלאחריו ומטעמא דיו''ט ושבת הסמוכין חדא קדושה היא:
משום ארבעה זקנים אמרו הנאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני. משום דשתי קדושות הן וכר' אליעזר במתני':
אמר ר' מנא קומי ר' יודן וכו' א''ל מן מה דאנן חמיין רבנן מדמיי לה וכו'. הך מילתא דר' מנא ור' יודן שייכא בתר הא דרב חסדאי בעא וכו' כדהדר גריס לה לקמן והכא אגב גררא נסבא:
שירי פתילה וכו' שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב שלאחריו אם אסור משום הכנה כמו ביצה או לא:
גמ' דאיתפלגון וכו'. סוגיא זו כתובה לעיל בפ''ט דשביעית בהלכה א' אהא דקאמר התם מן קומי אילין תרתין מילייא נחת ליה ר' יוחנן מציפורין לטבירייא וכן גריס להא לקמן בפ''ק דביצה ומשום הא דלקמן מייתי לה נמי הכא:
הלכה: וְאוֹמֵר. אִם יוֹם טוֹב הַיּוֹם. יִבְטְלוּ דְבָרַיי וְיִקְרָא שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו וְאֵינוֹ אוֹכְלָן. וּבַשֵּׁינִי קוֹרֵא שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו וְאוֹכְלָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן אִיעֲבֲד לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. וָכָא אִיעֲבֲד לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. תַּמָּן קְדוּשָּׁה אַחַת אֲרוכָה הִיא. בְּרַם הָכָא אָחָת קוֹדֶשׁ וְאַחַת חוֹל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַבָּנִן. תַּמָּן עָֽבְדִין לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. וָכָא אִינּוּן עָֽבְדִין לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. תַּמָּן יוֹם טוֹב אֶצֶל שַׁבָּת כְּחוֹל אֶצֶל שַׁבָּת. בְּרַם הָכָא שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יוּדָה בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהֵן מִתַּקָּנַת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מודים חכמים לר' יהודה וכו'. כלומר אע''ג דקסברי ב' ימים של ר''ה קדושה אחת היא מיהת בזה מודים שאין זה אלא מתקנת נביאים הראשונים ולא היו נוהגין כן מקודם:
מחלפא שטתיה דרבנן. דהא בהלכה דלעיל קסברי ב' קדושות הן והכא פליגי על ר' יהודה. ומשני תמן יו''ט אצל שבת כחול אצל שבת כלומר דלא שייך לומר קדושה אריכתא הוא ברם הכא בר''ה שני הימים שוין הן וקדושה אחת היא:
מחלפא שיטתיה דרבי יהודה. כצ''ל דתמן איעבד לה קדושה אחת גבי יו''ט ושבת הסמוכין דלא ס''ל לר' יהודה כארבעה זקנים כר''א כדאמרינן בהלכה דלעיל והכא איעבד לה שתי קדושות ומשני תמן קסבר שבת ויו''ט קדושה אחת ארוכה היא אבל הכא אחד קדש ואחד חול דמספק היא שמא עיברו לאלול:
משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי וְכֵן בֵּיצָּה שֶׁנּוֹלְדָה בָרִאשׁוֹן תֵּיאָכֵל בַּשֵּׁנִי וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכן ביצה וכו' ולא הודו לו חכמים. בשני י''ט של ר''ה:
רִבִּי אָחָא אָמַר לָהּ מִן אוּלְפָּן. רִבִּי יוּסֵי אָמַר לָהּ מִן דֵּיעָה. בְּאַרְבָּעָה זְקֵינִים כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. בְּאַרְבָּעָה זְקֵינִים כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. 26a מָה אִין תַּמָּן. שֶׁלֹּא זָכָה עֵירוּבוֹ. לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיַּעֲקוֹר אֶת רַגְלָיו מִבְּנֵי עִירוֹ. כָּאן. שֶׁזָּכָה לוֹ עֵירוּבוֹ. לֹא כָל שֶׁכֵּן. עִירֵב בַּכִּכָּר בָּרִאשׁוֹן מְעָרֵב בַּכִּכָּר בַּשֵּׁינִי. וּבִלְבַד בְּאוֹתוֹ הַכִּכָּר. עִירֵב בְּרַגְלָיו בָּרִאשׁוֹן מְעָרֵב בְּרַגְלָיו בַּשֵּׁינִי. עִירֵב בְּרַגְלָיו מְעָרֵב בַּכִּכָּר. בַּכִּכָּר לֹא יְעָרֵב בְּרַגְלָיו. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. בְּרַגְלָיו לֹא יְעָרֵב בַּכִּכָּר. וְדִכְוָתָהּ. (בְּרַגְלָיו) בַּכִּכָּר לֹא יְעָרֵב בְּרַגְלָיו. לְהָקֵל לְעָנִי שֶׁאֵין לוֹ כִכָּר. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. בְּרַגְלָיו לֹא יְעָרֵב בַּכִּכָּר. וְדִכְוָתָהּ. בַּכִּכָּר לֹא יְעָרֵב בְּרַגְלָיו. לְהָקֵל לְעָשִׁיר שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. בְּרַגְלָיו לֹא יְעָרֵב בַּכִּכָּר. וְדִכְוָתָהּ. בַּכִּכָּר לֹא יְעָרֵב (בַּכִּכָּר). רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְתַמָּן. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּהוֹלֵךְ לְעִירוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' אבין וכו' עשו אותו כהולך לעירו. אמתנה על הכלכלה קאי ועשו אותו כאחד הולך לעירו ובדרך אינו יודע מתי יו''ט ואומר וכו' כדפרישית במתני':
היך וכו'. הך היך מה דאת אמר בתרא מיותר ואגב שיטפא הוא:
היך מה דאת אמר תמן ברגליו וכו'. כלומר דהדר מפרש דכי היכי דאמרינן גבי עני דרגליו לאו דוקא אלא ה''ה בככר ה''נ בעשיר שלא אמרו מערבין בככר דוקא אלא להקל לעשיר שלא יצא ויערב ברגליו ואם רוצה לערב ברגליו מערב:
היך מה דאת אמר תמן. בפרק דלקמן זהו שאמרו העני מערב ברגליו וכו' ואם יכול לערב ברגליו לא יערב בככר ובעי אם אמרינן נמי דכוותה אם יכול לערב בככר לא יערב ברגליו וקאמר דלא היא דלא אמרינן התם שיערב ברגליו דוקא אלא להקל לעני שאין לו ככר ולעילם אם יש לו ככר מערב בככר:
אבל אם עירב בככר בראשון לא יערב ברגליו בשני. דככר עדיפא:
עירב ברגליו. בראשון מערב בככר בשני אם הוא רוצה:
עירב בככר בראשון וכו'. וכן הדין בעירב ברגליו שהלך לקנות שביתה שם בראשון מערב ברגליו גם בשני אם הוא רוצה:
כאן שזכה לו עירובו. מיהת בראשון לא כל שכן שנאמר בו שעקר את רגליו מבני עירו והיכי אמרת דהואיל דארבעה זקנים כר''א סבירא להו בהא דיום טוב ושבת כשני קדושות הן אמרינן נמי שאם נאכל עירובו בראשון שיהא בשני כבני עירו והרי סילק עצמו מהן בתחלה:
אמר ר' מנא קומי ר' יוסה. הקשה לו הא קיי''ל רבי מאיר ור' יהודה וכי אין הלכה כר' יהודה ובארבעה זקנים כר''א בתמי' ופלוגתא דר''מ ור' יהודה לקמן בפ''ד במתני' מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה והחזירהו חבירו הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין דברי ר''י ר''מ אומר כל שהוא יכול לערב ולא עירב ה''ז חמר גמל. והשתא לר' יהודה ק''ו מה אם תמן שלא זכה לו עירובו שהרי החזירהו חבירו לא הייתי אומר שיעקור את רגליו מבני עירו בתמיה כלומר ודאי בדין הוא שלא לומר שיעקור את רגליו מבני עירו אלא שיהא כבני עירו שהרי הם שלחו אותו שיערב שם בשבילן כדאיירי התם. ואם הן אסורין אף הוא יהא אסור לילך כך היה בדין ואפ''ה חזינן דסבירא ליה לר' יהודה שעקר את רגליו מבני עירו והוא מותר וכל בני העיר אסורין:
ר' אחא אמר לה. להא דלקמיה מן אולפן שכך קיבל מרבו ורבי יוסי אמר לה מן דיעה דנפשיה דהא דאמרינן בשם ארבעה זקנים כר''א היא ומשום דשתי קדושות הן ואם נאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני וקמ''ל דמהאי טעמא פסק רב כארבעה זקנים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source